במה אזכרה את מנחם? בהעזה.
חורף תש"ב: בזמן העבודה היה צריך לעבור את הנחל. השיניים נקשו וכולם עמדו מהססים. מנחם נכנס ראשון למים, ומובן שאחריו נהיה יותר קל לכולם.
אני נזכר כיצד למדנו לנהוג. באיזה קור רוח הוא היה מטפל במכונה ולבסוף מחזירנה למקומה כדי שלא יסבול הנהג. גם זהו קו לדמותו - להתפשר ככל האפשר.
אל טיולים בשטחים ערביים בלי כל פחד מוביל הוא את החברה, להשיג את המטרה ורק אחרי כן לחזור.
כך עברו ימי ילדותו, אז התגיס לפלמ"ח. מי שהכיר אותו אז יודע כי האומץ אשר קנה בימי ילדותו, הנחה אותו גם בתקופה שזה הביא תועלת לאומית, אלא שזה היה כרוך בקרבנות יקרים, וכרבים מחברינו הנועזים, נהרג בשעת מילוי תפקידו כקצין על אניה ישראלית.
תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח