בצפון ים-המלח נמצאו מפעל האשלג הצפוני וקיבוץ בית-הערבה, שנוסד ב-1939. על-פי תוכנית החלוקה של האו"ם נכללו שניהם בתחום המדינה הערבית. בכל השטח התגוררו 590 איש: במפעל 410, בקיבוץ 140 ובמלון קליה - 40 אנשי פלמ"ח.
מתוך 388 הגברים, רותקו 120 למפעל והיתר אורגנו ביחידות קרביות: 75 לוחמים בשתי מחלקות פלמ"ח, 40 במחלקת חי"ש בבית-הערבה ו - 145 בחי"מ. לפי נתוני הימים ההם היה ציודם של מגיני ים-המלח טוב יחסית. לכל לוחם היה נשק אישי ולרשותם עמדו 'פיאטים', מקלעים ומרגמות, אך גם בכך לא היה מענה לכוחו ולחימושו של הליגיון הירדני.
הפלוגה בצפון ים-המלח הייתה מורכבת ממחלקה של וותיקים, שאומנו בפלוגה ח' ברמת-רחל, והיתר - אנשים שגוייסו בערים שונות בארץ. קליה שימשה מעין בית-ספר לטירונים ולהכשרת חיילים שנועדו לשמש תגבורת לכיתות ה"פורמנים" המאבטחים את התחבורה, ולכוח שנועד לאבטח את גוש צפון ים-המלח.
כוח הפלמ"ח היה הגורם היחיד שהיה מוכן להירתם למאמץ להכנת תוכנית-הגנה שתקיף את הגוש כולו.
פלוגת הפלמ"ח, שהוצבה בבית-הערבה כדי לסייע באירגון ההגנה של האזור, ראתה עצמה כאחראית הראשית לעניין הכללי, אך לא ניתנו לה האמצעים והסמכות. כל תוכנית שהוגשה לגורמים המוסמכים, עברה דיונים, ערעורים, השגות ועיכובים. כך שלא ניתן להכין תוכנית שתקיף את כל הגורמים, שמצידם המשיכו לפעול לפי האינטרסים שלהם. לא הועילו כל הפניות למטה ה'הגנה' במחוז ירושלים לקבל סמכויות-חירום.