טוראי אשר חולי ז"ל

מעוז, 3.10.1947
אחי היקר,
קיבלתי בשבוע שעבר מכתב מהבית, בו מודיעים ששלומם מצוין והכל בסדר. במכתב רמזו לי כי ברצונם שאצא העירה ואתחיל להרויח הרבה כסף. עניתי להם, שרצוני להשאר בקבוץ, אך ברגע שיעלו אבוא העירה עד שיסתדרו היטב היטב, ואחרי כן אחזור. כלל אי אפשר לדעת מה יהיה עד אז... אך אם הם יביעו את התנגדותם, הרי שלא תהיה לי ברירה אלא למלא את בקשתם. אך תקוותי כי יתיחסו בחיוב להמשך חיי בקיבוץ.

סדום, 22.5.1948
אחי היקר,
את המכתב הזה אני כותב לך מסדום. שמעת בודאי שפניו את איזור צפון ים המלח ובית הערבה בתוכו. לא היה די כוח להתגונן. הלגיון הציע לנו כניעה ללא תנאים. היו הרבה שיחות וויכוחים, שעליהם, אם נחיה, אספר לך בפרוטרוט. ביום שעזבנו עמד הלגיון לבוא בשעה 10 ולהשתלט על המקום.
לעת עתה אין מה לדאוג לי, כי גם אם תדאג לא יצא מה כלום. בזמן כזה צריך להיות אדיש לכל דבר. דאגתי היחידה היא הבית; שמעתי פה כאילו רדיו תורכיה הודיע על 1000 הרוגים בצפון ים המלח.
אין לי מה להוסיף. הזמן הניתן הוא קצר ורוב הדברים אינם ניתנים לכתיבה. כולנו במצב רוח טוב ומקווים שהכל יהיה בסדר.

מתוך החוברת "שמונה שנפלו"

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח