להותנו ולאסוננו האיום - לא נראה עוד את הנער החסון אציל הנפש, בעל העינים הכחולות והחולמות. נדם קולו הרענן, ולא נשמע עוד את הסברותיו הקולעות בבעיות החיים ואת עמקות ידיעותיו בכל המקצועות. לא נשמע עוד את נגינתו המלבבת על הפסנתר שנתיתם. וקשה להתרגל לרעיון מחריד זה.
כשרונות שופעים ובלתי רגילים היו לדן. עזר לי בכתיבת מאמרים ופרקים רבים של ספר הגפן, בחישוב נסיונות ומחקרים, בגידול הכלאות הגן ובטיפול בגן. וכל אלה עשה בזריזות ובדיקנות מפליאה, כי אכן סיים השנה את לימודיו בגימנסיה "הרצליה" בהצטיינות מיוחדת, והתכונן להמשיך בחקלאות במקוה ישראל, ולא זכה לכך.
התרוקן הבית. אבד לנו בן לויה נאמן בעבודתו המדיעת, מורה ומדריך בעתיד. כל תקוותינו התמוטטו ונשארנו דלים ורצוצים. היש ניחומים לאם האומללה שאת כל חייה השקיעה בילד הזה, וראתהו כל הימים כילד השופע ומתגבר בכוחות בלתי רגילים, ולפתע אבד לנצח?
אביו של דן
מתוך הספר "לזכר הי"א", הכשרת גבור תש"ט
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח