... עם כיבושה של לוד וכניעתה של רמלה הושלם החלק הראשון של מבצע "דני" והוחל בהכנות לביצוע חלקו השני. במסגרת חלק ב' של מבצע "דני" הוטל על "הראל" לתקוף את לטרון במשותף עם כוחות מ"יפתח", כוחות מחטיבת השריון וכוחות מ"קריתי". גם הפעם כללה התכנית הפעלת הכוח בשתי זרועות.
הזרוע המזרחית, אותה היותה חטיבת "הראל", צריכה היתה לתקוף ממזרח, מצד "רכס התותחים", את לטרון עצמה, בליל 15/16 בחודש. בהתקפה צריכים היו להשתתף הגדודים ה-4 וה-6 של החטיבה. עוד לילה קודם לכן, נועד גדוד שלישי לפעול כהטעייה בכיוון הרדאר, כדי למשוך כוחות אויב לאותו אזור, ולדלל על ידי כך את כוח האויב בסביבות לטרון.
הזרוע המערבית, שהורכבה מחטיבת "יפתח", גדוד הטנקים 2 של החטיבה המשוריינת, וגדוד 2 של "קריתי", צריכה היתה להתקדם בסביבות בן-שמן מזרחה, לכבוש את ברפיליה, לתפוס את צומת בית-סירא שעל כביש לטרון-רמאללה, ולהתבסס שם בליל 15/16 בחודש. על ידי כך היתה לטרון מנותקת מערפה. גדוד 2/קריתי צריך היה לכבוש את סלבית, וגדוד מהחטיבה המשוריינת - את בורדוס.
ההנחה היתה שלטרון - בהיותה מנותקת מן העורף לאחר כיבוש צומת בית-סיראף ובהיותה מותקפת ממזרח - תיכבש. הזרוע המערבית השיגה בתחילה את רוב משימותיה. ברפיליה וסלבית נכבשו. גדוד 2 של החטיבה המשוריינת, אשר עלה על בורדוס, נאלץ לסגת מפני התקפות נגד של הלגיון, והמקום נשאר בידי האויב. גם כוחות "יפתח" לא הצליחו להשתלט על צומת בית-סירא, אך לעומת זאת כבשו פלוגות מהגדוד ה-3 ומהגדוד ה-1 את משלטי אל-בורג' וביר-מאעין החולשים על כביש לטרון-רמאללה, ובכך כמעט השיגו את מגמתם (אמנם, אחר כך התברר להם כי גם לאויב היתה "דרך בורמה", שירדה מהרדאר לעבר לטרון).
התקפת הזרוע המזרחית נכשלה. אור ל-16/7/1948 החלו גדודי "הראל" בהתקפה על "רכס התותחנים". בשעה 02:45 החלו תותחינו בהרעשת משלטי האויב. הפלוגה המאגפת אותם הגיעה עד עמדת ההסתערות ובלי שבאויב יגלנה עלתה על המשלט, והאויב נסוג מפניה. בהתקפה זו נהרג קשר הפלוגה. המחליף אותו לא מצא את עמדת-הפיקוד, ונותק המגע בין הפלוגה לבין מטה-הגדוד ויתר הפלוגות. הפלוגה השניה, שנצטוותה ללכת בעקבות הראשונה, נשתהתה בדרכה. בנתיים התברר שהפלוגה שעלתה על המשלט מחזיקה רק בחלקו. מפאת גדלו של אותו רכס הוסיף האויב להחזיק בחלקו השני. עתה עבר הוא להתקפת-נגד (לאחר מכן התגלה כי הרכס הוחזק בידי גדוד שלם של הלגיון, שברשותו היתה עתודה משוריינת). זמן מה עמדה הפלוגה מול התקפות-נגד אלו, אך עם בוקר נאלצה לסגת, בהשאירה 19 פצועים והרוגים במשלטים שכבשה. עם נסיגתה של הפלוגה לא היה טעם להמשיך בהתקפה, ושאר הכוחות ביטלו אף הם את פעולותיהם ונסוגו.