בשם הגרעין הספידו חברו:
המומים.
עטופי יגון עומדים אנו, חברי גרעינך, על קבר רענן של אדם רענן. כמה אבסורדי למות כל כך צעיר. כל כך קשה להתרגל למחשבה שאתה לא עמנו.
אתמול היית אתנו. אתמול חייכת אתנו. עבדת אתנו, רצת אתנו כשהזעיקו עזרה ורצת הלאה בשדה חשוף להציל את חברך הפצוע.
משם לא חזרת. ראינו אותך בריצתך, עצרנו נשימה, התפללנו שתצליח ופתאום באו הכדורים והכל הכל נפל.
בחנוכה האחרון הדלקת את נר-השלום. בכל מסיבה היית הרוח החייה השובבית, העליזה, מלאת החיים. מעולם לא היית עצוב. מעולם לא התייאשת. תמיד תמיד האמנת. עכשיו נשאר אנו באמונתך בלעדיך - וכמה תחסר לנו!
כולם כל כך אהבו אותך. כאשר היינו נפגשים עם חברים מטייבה או מקלנסואה, תמיד שאלו עליך, וכאשר באו נערים מכפר יונה, תמיד חפשו אותך. מחר, כשנחזור לחיי השיגרה, נפגש שוב ואתה לא תהייה.
אנו לא נשכח אותך. תמיד תמיד נזכור אותך. נזכור ונזכיר. בחייך ובמותך, שכן:
נער טהר חלומות היית
בר לבב, נקי כפיים
וטרם חלאת אדמות,
ארג יומך עודו שתי,
ארג תקוות יום שיבוא.
יש לך טובים, מכל אלה?
את הראית, אדמה, ואיפה?