אלבום תמונות
11.6.1982
יום שישי.
גודי, ממילה, שלום!
היום שמענו בחדשות על הסכם הפסקת אש. כך שאני מקוה שאוכל כבר לחזור סוף סוף הביתה. האמת, שאני לא מפסיק לחשוב ולהתגעגע אליך.
כאן בסדר. סוף סוף אפשר גם לא להתקלח. (אין איפה). הנוף לא נורמלי, ממש שגעון. חבל שזה רק מלחמה.
אני - מסתדר, (את יודעת) ואין מה לדאוג בכלל. תמסרי ד"ש גם להורים המודאגים שלי וגם להוריך. אני מקוה שאחזור עד ה-15 לחודש. ואם לא - אז מזל טוב.
אבי
13.6.1982
יום ראשון
ממי שלי!
עכשיו יש כבר קצת יותר זמן לשבת ולכתוב מכתבים, כך שאני מקוה שאוכל לכתוב לך מכתב כמעט כל יום.
אני מרגיש טוב, אוכל וישן כמו שצריך גם שומר על עצמי. הבעיה שלי שאני מד מתגעגע אליך.
אינני יודע עד מתי נצטרך לשהות כאן. אני מאד מקוה שזה יקח כמה שפחות זמן. כולי תקווה שאת מסתדרת לבד בבית. בכל מקרה כתבתי מכתב להורי ובקשתי מהם שיעזרו קצת.
כבר כתבתי לך שהנוף פה מפלי מים, סכרים ונהרות. היה פה פעם אתר תיירות משגע.
מחרתיים יש לך יום הולדת, וכל התכנונים שלי התבטלו. כשאחזור אי"ה נעשה לך מסיבה יפה כך שזה יהיה מהר. גודי, אל תדאגי לי. יהיה בסדר. אני מקוה שאחזור בשלום.
תמסרי ד"ש לכולם. אוהב אותך ומתגעגע
אבי.
14.6.19820
יום שני בבוקר. מתחיל כבר להמאס. אני רוצה כבר לחזור הביתה. השחרור וכל מה שקשור בו עדיין מעורפל. אף אחד לא יודע מתי נצא ומתי נשתחרר. אני אמתין עוד יום יומיים ואחר כך אגיש בקשה לשחרור.
סה"כ מבחינת המצב רוח חוץ מגעגועים הכל בסדר. אוכלים וישנים טוב. ממי, אני מקוה שאת מסתדרת ומקפידה גם ללמוד לקראת המבחן. במידה ויש תשלומים שונים למיסים אנא שלמי אותם בזמן. את יכולה להוציא כסף מהחשבון שלך, אין בעיה. אנא, התקשרי לשבתאי במשרד ותשאלי אם יש דברים חדשים שאת צריכה לדעת. ובכלל מה נשמע שם.
זהו. אי אפשר לכתוב את כל מה שרוצים. אולם את ודאי מרגישה מה שאני מרגיש וחושב.
אז נשיקות, אוהב, אבי.