רב"ט אפרים בנגיאת ז"ל

אלבום תמונות

31.5.83

כשהשמים בהירים, כשהשמש מחייכת אל העולם, כשילדים משתובבים להם במכנסיים קצרים ובסנדלים, כשהקיץ בעיצומו - אפי נעלם לנו, איננו. פשוט הלך בלי לחזור, בלי לומר שלום.
שלושה שבועות הוא סבל מכאבים ודעך מיום ליום, לא, זה היה אפי החתיך עם העיניים היפות, הבחור ששמחת החיים לא משה מעל פניו היפות. "שהגרעין שלו" ו"הבנות שלו" היו החשובים לו מכל.
באמצע הבט"ש הלכת מאיתנו - אפילו להאחזות לא זכית להגיע עימנו - רצית להיות החובש שלנו.
לא אשכח שאמרת: "אני רוצה שמישהו מן הגרעין יחלה ואני אטפל בו", כמובן שלא התכוונת, אך רצית להיות עמנו, ליישם את כל מה שלמדת בקורס חובשים.
אהבתי את החמימות והנאיביות שהיו טמונים בך. הכל נראה לך ורוד ויפה. הכל היה בעינך טוב.
"הגרעין הכי טוב" האנשים הכי מקסימים" הקיבוץ היפה ביותר" - טענת שהגרעין זה הדבר הקדוש ביותר.
בליבנו קיווינו שהבנים שלנו לא יעלו ללבנון, חששנו לחייהם, שמחנו על שניתנה לנו ההזדמנות להעביר את תקופת הבט"ש עמם.
לא נלחמת, ולא הלכת מאיתנו בלבנון. אתה נלחמת על חייך, נאבקת במחלת - אך היא גברה עליך.
אפי, העובדה שלא תגיע עמנו לשל"ת - רצונו של כל נחלאי, והרעיון שלא נראה אותך עוד לעולם - אינה חודרת לתודעתי ולתודעת רבים. הודעת פטירתך היכתה את כולנו בתדהמה. לא, לא רצינו להאמין. "זה פשוט לא יכול להיות, זה לא נון" מילמלנו לעצמו.
נסיים את הבט"ש, נגיע להאחזות וכמובן לשל"ת אחרון. נמשיך את חיינו כי חייבים להמשיך, אך לא נשכח אותך לעולם, אפי שלנו אהוב.

הבן יקיר לי אפרים.
יהי זכרך ברוך

רונית