אלי-האח והידיד
עברו כשנה וחצי מיום נפילתו בקרב של אחי היקר, אלי ז"ל.
הזמן חולף, אולם הגעגועים אליו מתחזקים מדי יום וזכרו טמון בלבי ובמחשבותי.
מתפרק אני על ימי הילדות והנעורים, המשתופים והנעימים, בשיכון הותיקים ולאחר מכן במרכז חולון.
אלי היה צעיר ממני בשלוש שנים, אבל הווא התפתח מהר, הפך לשובב פקוח עיניים, ידע לספוג לתוכו התרחשיות ולהתאים את עצמו לילדים מבוגרים ממנו. וכך הוא היה הרוח החייה במשחקים וידו היתה בכל.
אלי התבלט במיוחד בכושרו הגופני, בזריזותו וכושר תפיסתו. לרוב היינו לבושים בצורה דומה ואהודים בשכונה.
כשטיילנו עם ההורים בשבתות, היו אנשים מפנים את ראשם להביט בנו.