אותך בני שכה אהבתי
ארזו בתוך ארון
עטוף בדגל.
עשרים ושבעה זרים
הניחו לך על הקבר
ואני ארזתי קופסאות
של ציורים, צבעים ומכחול
של שירים, תוים, סיפורים
ודפי טיוטות,
של תמונות מספרות
על לידה, טיולים ושמחות
אותך אלוהים אליו לקח
ואני את פניך לא אשכח.
ואפילו אם הזיכרון
יתערפל עם הגיל
קולך יהדהד בתוך ראשי,
חיוכך יאיר את עיני
וזיכרוני לא יבגוד בי
אני נשבעת!
רק במותי.
אמא