כולנו הכרנו את גיא הצוחק. גיא החקיין, גיא השחקן. גיא שלקח את הכל בקלות והיה מצחק בקול תרועה רמה, לפעמים גם בלי סיבה. גיא שהיה כליצן על במה. אבל מאחורי המסיכה היה גם גיא אחר - רציני יותר, שקול יותר, גיא אחר שרק מעטים מבנינו זכו להכיר. גיא ששיחק איתי שחמט בנחישות, גיא שהבין במחשבים ושידע לתקן דברים.
גיא שהיה מפתיע כל פעם מחדש בתחומי הידע שלו ובעניין שגילה בכל תופעות הבלתי נודע ובכל מה שבעולם קרה. גיא שידע לקרוא פרצופים קצת שפופים, לזהות רגעי משבר ולנסות לנחם. כי גיא השמח לא יכול היה להשאיר מישהו כואב מסביבו.
גיא שהיו לו הרבה תוכניות לעתיד, שסיפר על הפיזיקה והמתמטיקה שלמד ועל כל מה שעוד ילמד. גיא של הקרטה והקונג-פו ושל המוזיקה על כל גווניה. גיא שתמיד היו לו הצעות ייעול, גיא הדבק במשימה ומבצע אותה על בוריה. גיא שהיה מוכן לבצע כל נסיעה בכל שעה ואפילו בלי לרטון ובלי לתת לך הרגשה שאתה עליו לטרחה. גיא שידע גם להקשיב ולתת עצות, להעיר הערות ולהאיר הארות. גיא שידע גם לשתוק כשצריך.
גיא טוב הלב השמח בחלקו, שכחנום איש גם-זו, רואה בכל דבר ברכה ואומר "גם-זו לטובה". גיא שכל כך שמח לקבל את דרגת ה- רב"ט, גיא שצחק גם כשהיה מרותק ואפילו ידע להסביר, לעצמו וגם לאחרים, עד כמה זה בעצם לא נורא ולהיפך, הזמן עובר כל כך מהר והוא אפילו מספיק לעשות יותר. גיא שגם ברגעי חולשה כשהרגיש רע והיה לו קר, היה מוכן להתנדב ולנסות את הכאב.
גיא עם עיניו הגדולות, העמוקות - גיא שכולנו אהבנו. גיא שנקטף מתוכנו.
איילת