משפחות, חיילים ומפקדים יקרים!
התכנסנו בערב מרגש זה לזכור ולא לשכוח את יקירנו מלח הארץ.
וכאם ששכלה את בנה לפני ארבע שנים נתבקשתי לשאת דברים בפניכם, לחזק אתכם ולהתחזק מכם וביחד כמשפחה אחת גדולה, ללמוד לצעוד לצד הכאב ולהנציח את יקירנו בלב.
אבי בני היה כדורסלן מצטיין במשך כל חייו ובהגיעו לגיל 18 החליט לוותר על קריירת הכדורסל ובחר במסלול הקרבי, בחטיבת הצנחנים.
לפני צאתו לגיבוש שאל אותי אבי: אמא את חוששת שאתגייס ליחידה קרבית? את חוששת שאמות?
בלבי חסרה פעימה ובקול רועד השבתי כן ובוא לא נחשוב על כך בכלל.
ואז הביט בי אבי, עיניו בורקות ובקולו המיוחד אמר לי: אני מוכן למות למען המדינה!
כאלה היו יקירנו. את נפשם מסרו למדינה, להגן ולשמור.
ואנו כל משפחת השכול של חטיבה זו אשר שכלנו את היקר מכל, יכולים לספר עד כמה חטיבת הצנחנים חטיבה מובחרת ואנושית, אשר יודעת לחזק, לחבק, להיות אוזן קשבת ולעזור כשצריך.
הפכו אותנו, משפחות שכולות, למשפחה אחת גדולה ועטפו אותנו בהמון חום ואהבה.
כועסים אנו על מר גורלנו, כואבים את חסרונם של אהובינו ובוכים אנו בלבנו.
אך יחד עם זאת, אנו נמשיך ללכת גאים וחזקים, נתמוך ונסמוך על חטיבת הצנחנים וביחד נביא את השלום והביטחון לילדנו ולאלה שאינם כבר עמנו.
אנו המשפחות, ביחד עם החטיבה, עומדים כאן דומעים וכואבים ובערגה נזכרים ומסרבים להאמין.
משפחות יקרות!
רוצה אני לצטט משפט אשר כתבה בתנו היחידה מירי, שאף היא בחרה להתנדב ליחידה מובחרת שמשתייכת לחובשי הכומתות האדומות: "המוות לעולם לא יהרוג את זה שבתוכנו, חיי הזיכרונות והאהבה הם שיתנו בנו את הכוח להמשיך ולחיות"!
יהי זכרם של יקירנו ברוך!