נסים! זה היה שמו של חבר יקר שנפל ואיננו עוד. נפל בגופו אך לא ברוחו, כי נסים עדיין ביננו. חי לעולם. כי מדי שמעי את שמו או מדי זכרי אותו אני הוגה בו ורואה אותו חי לנגד עיני. יש ואני יושב והוזה בו ורואה אותו חי לנגד עיני מתלוצץ ופיו מלא צחוק, צחוק שאינו יכול להשכח. הוא ידע לצחוק ולשמוח, אך גם להיות רציני ידע. יכול היה לשבת ולהגות נושא זה או אחר והבעת פניו מעידה על רצינות מרובה ואיש לא ידע מהו אותו נושא הגוזל ממנו את רב מחשבותיו. לכעוס לא ידע נסים, על אף רצונו העז לכעוס היה מיד פורץ בצחוק וכולנו יחד איתו. הוא היה חבר נאמן לכולם, לקן, לתנועה ולהכשרה. אהב לשבת עם חברים שעות ארוכות ולשמוע ולהשמיע רבות. היה הראשון לרוקדים ומלהיב את החברה לענין.
כל שנות חברותו בתנועה חלם על ההגשמה, ובשנה האחרונה ביחוד חכה בקוצר רוח לאותו יום בו יגשים את חזונו, רבות התוכח והשתדל לשכנע חברים אשר בהיותם בדרך להגשמת הרעיון נפלו ולא המשיכו. אולם, כאשר בא להכשרה שהיתה בשבילו חלום שחכה לו תקופה ארוכה, תקפו משבר ומשבר קשה אפילו. אך הוא עבר את המשבר בשתיקה והפך להיות חבר נאמן מאוד להכשרה.
היה מחכה לאותו יום בו נשתחרר כולנו מהצבא ונוכל לעבור לעבודה חקלאית מלאה וליצור לנו את ביתנו המשותף, אך לזאת לא זכה.
זוכרני את היום בו יצאנו לקרב הראשון. נסים היה נוהג לומר:"אותי לא יעבור כדור. אני משוריין". אולם לא כן היה. נסים נפצע בקרב זה. לא עבר זמן רב ונסים היה שוב בינינו, שוב רקד עלז ושמח ויצא לקרב שני, הקרב על כביש לטרון רמלה, ולא חזר. בשדה הקרב השארנוהו כשהוא פצוע קשה, שם נשאר עם עשרות חברים טובים ויקרים. כדור פלח את ירכו כאז בהפצעו לראשונה. הוא ניסה להתקדם אל כוחותיו עזבוהו והוא נשאר שם.
וכך ניתק פתיל חייו הקצרים של נסים מלא המרץ והרתון העז לחיים. אולם זכרו לא ימוש מקרבנו כי תמיד יהיה שמור עמנו.
שיקה
מתוך חוברת שהוצאה לזכרו
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח