יגאל יגאל'ה שמואלביץ ז"ל

קורות חיים

יגאל, יגאל'ה, בן איילה ויעקב שמואלביץ, נולד בכ"ב בטבת תרצ"ט (13.01.1939) בחולון, ושם התגורר עם משפחתו. למד בבית הספר היסודי "ביאליק" בכיתה ד'.

ביום שני י"א באדר ב' תש"ח (22.03.1948) פתחו ערבים שהתמקמו בעמדת ה"פילבוקס" בתל א-ריש (היום - תל גיבורים), עמדה שהשקיפה על רחובות חולון, בירי לכל עבר. יגאל, בן תשע, ששיחק באותה שעה ברחוב ליד ביתו (שם האזור אז - שיכון זול. היום - רחוב ויצמן), נפגע בליבו ונהרג במקום.

יגאל הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בנחלת יצחק, תל אביב. הותיר הורים ואחות בת שנה - רות, אשר נהרגה בשירותה הצבאי בשנת 1965. שנה וחצי אחרי מותו נולדה להוריו עוד בת - רינה.

ליום השלושים למותו יצאה חוברת לזכרו מטעם חברת הילדים בבית החינוך שבו למד.

מורתו שרה רובינשטיין כתבה: "מה נלחץ הלב עת אזכרך: ער, חינני ושובב. שובה לב במבטך הזוהר. תמיד היית שקוע במשחק - בשיעור, בהפסקה וגם ברחוב, ובאותו משחק תמים נגדע פתיל חייך - יגאל!".

"...הילד איננו. כמה קשה להרהר בזה ועוד יותר - להיכנס לכיתה ולראות, כי מקומו נפקד...והינך רואה רק את שתי עיניו הניבטות אלייך, שתי עיניים תכולות וטהורות - עיניים מלאות חיים ורצון חיים. עיניים טהורות, על מה עלתה לכן כך?...", כתבה מורתו רחל תל-אביבית.

גם תלמידים מכיתתו ומחברת הילדים כתבו שורות לזכרו: "...כמה טוב היה, כמה חביב. אך עתה לא נוסיף עוד לראותו. ודמותו מרחפת לפני בכל אשר אלך. שוב לא ישב איתנו, שוב לא יצחק עד עולם. רק מקרה היה זה בנפול יגאל מכדור המרצחים השפלים, אשר לא ידעו רחם. שובב היה ותמיד הראשון למשחקים. וצחוקו המצלצל עוד יישמע באוזני. עד עולם לא אשכחהו! עד עולם", כתבה זיווה נויברג, בת כיתתו.

"הוא היה ידוע ברחובנו ובבית הספר כשובב מלא-חיים ועליז. רק לפני שלושה שבועות היבטנו עליו כעל "צבר פראי" כביכול, אך לאחר שחטפו המוות לנצח - מה יכאב הלב על מעיין חיים זה שנסתם, על שובבות גדולה זו שנדמה ואיננה עוד. קשה להאמין שהוא עזב אותנו לעולמים - את בית ספרנו, את רחובנו, את בית הוריו" - כתבה אראלה, מכיתה ח'.

ביום הזיכרון תשכ"ט ניטעו על שמו עשרה עצים בחורשת בית הספר "ח.נ. ביאליק" בחולון.