טוראי טוביה טיבור, טיבי הרשקוביץ ז"ל

קורות חיים

בן זליג ואסתר. נולד ב-17.5.1926 בבוקרשט, בירת רומניה, להורים דוברי הונגרית שעברו לשם מטרנסלבניה. אחר כך חזרו לאורדיה מארה ושם למד בגימנסיה היהודית והצטרף לתנועת-הנוער "דרור". בינתיים סופח האזור שוב להונגריה ואחרי סיום המחלקה הרביעית המשיך את לימודיו בבית-הספר הטכנולוגי התיכוני בבודפשט.

בן 17 גויס לפלוגת עבודה (כשהונגריה הצטרפה למלחמה לצד גרמניה) ונשלח לעבודות ביצורים ופינוי מוקשים בחזית אוקראינה. היה בין החמישה ששרדו בחיים מהפלוגה (שכל חבריה היו יהודים). כשחזר אחרי מיגור האויב הנאצי מצא בסוף 1945 את אמו ושידל אותה ללכת אתו ב"נתיב הבריחה" כדי להגיע לארץ-ישראל. "אינני רוצה שאני או צאצאי, יתנסו עוד פעם בכל מה שעבר עלי מידי הגויים, והם עוד יחזרו על תעלוליהם" אמר לאמו. בדרך נאסרו פעמים אחדות עד שהצליחו לבסוף, בעזרת חיילי הבריגדה העברית, להגיע לאיטליה.

באיטליה, הצטרף להכשרה ול"הגנה" וכעבור שנה העפילו אצה באניה "פלמ"ח". משנתפסה האניה על -ידי הבריטים השתתף בהתנגדות המעפילים לשילוחם מן הארץ, נפצע ואף נפגע בבריאותו מהגאזים המדמיעים ולבסוף הוגלו לקפריסין. שם הוכנס לבית-החולים של המחנה ואחרי החלימו הוסיף להתאמן ב"הגנה" עד שהורשה לעלות ארצה עם אמו ב-15.5.1947. היה חולה ריאה מרוב התלאות ואמו עבדה בבית העולים וטיפלה בו עד שקם שוב על רגליו. היה מכונאי, אך לא עסק הרבה במקצוע זה בארץ, כי כבר בדצמבר 1947 התנדב לשירות בצבא ההגנה.

בהשתדלות אמו, בהסתמך על בריאותו הלקויה, שוחרר זמנית, אך לאחר ימים מספר חזר לשירות בחי"ש ואחר-כך באחד הגדודים. את התנגדות אמו ביטל: "אם הלכתי לצבא ההונגרי, כיצד לא אלך לצבא המולדת? אם חזרתי חי מהמלחמה הגרמנית, בודאי אחזור גם מהמלחמה שלנו". נלחם בעמדות מקוה-ישראל, חולון ובת-ים נגד ערבים ואנגלים.

ביחוד היה מומחה בחבלנות עוד משירותו בחזית הרוסית את "המולדת האויבת". בתור חבלן בדק במשך שלושה חדשים, את הכביש החדש, בו עברה התחבורה היהודית לראשון-לציון דרך שכונת מולדת השתתף בהרבה פעולות מוצלחות בחבלה ובפיצוצים בכפרים ובבסיסי האויב בסביבת יפו. בין הפעולות הללו מציינים חבריו ביחוד את קור רוחו וזריזותו ויכלתו המקצועית בפיצוץ בית גדול ששימש עמדת אויב מסוכנת ומאיימת בג'בליה.

באחד הסיורים, תפס בראש קבוצתו שני מרגלים ערבים ששידרו את הודעותיהם במשדר שדה מורכב על אופנוע. פעם אחרת, קלטה אזנו שיחה גרמנית מעל מכונית-משא והודות לערנותו ולזריזותו נתפסו קצינים וסמלים גרמנים, שבאו לשרת את האויב. הוצע לקבל אות הצטיינות. הרבה פעולות חבלה ופיצוץ ביצע בהצלחה ובכלל זה גם פעולתו האחרונה בתל א-ריש, אך כשחזר משם אל הבסיס עם קבוצתו, תוך כדי קרב נסיגה קשה, נפגע בכדור ונפל באור ליום 28.4.1948. למחרת היום הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בנחלת-יצחק.