רב"ט דן ("דני", "דנצ'יק") לנדאו ז"ל

קורות חיים

בן מיכאל וברטה. נולד ביום א' באלול תש"ז (17.8.1947) בפתח תקוה.

הימים היו ערב מלחמת הקוממיות ושנת חייו הראשונה היתה קשה בגלל מטר הכדורים בסביבה והעדר האב מן הבית לשם מילוי תפקידיו הצבאיים. בכל זאת גדל מיכאל כילד שקט ובלתי עצבני. הוא היה מוכן לעזור תמיד לכל דורש. בקטנותו התבלט בכושר מנהיגות וככל שגדל היה הפוסק בויכוחים בין חבריו. סיים את לימודיו בבית הספר היסודי "הס" בחולון ולאחר מכן בבית הספר התיכון על שם קוגל במקום, כי בחולון התגוררה משפחתו. תלמיד טוב היה, מקובל על מוריו ואהוב על חבריו.

תחביבו העיקרי היה ספורט והיה עוסק בו בהתלהבות מרובה: תחילה במשחקי הכדורסל ואחר כך בריצות למרחקים ובהרמת משקלות וזכה בכמה מדליות זהב וכסף.

סגן אלוף משה קליין ז"ל, אשר נפל במלחמת ששת הימים, גר בשכנות והיה ידיד טוב של המשפחה, הוא שירת בצנחנים וסיפר לדן אגדות וספורי גבורה והכניס ללבו שאיפה להיות צנחן, עד כי בגיל י"ד, כאשר ביקר במחנה הצנחנים, חזר מלא התפעלות ואז בשלה החלטתו ללכת בדרך משה אשר העריץ.

כאשר סיים את בחינות הבגרות גויס לצה"ל, באוגוסט 1966, והתנדב לצנחנים. אחרי הטירונות עבר קורס מ"כים. הוריו התנגדו בתחילה להתנדבותו לחיל זה, כי שנתיים קודם לכן גלו הרופאים ליקוי בלבו. כאשר הודיעו לו ההורים על התנגדותם אמר כי לא ישוב הביתה לעולם אם יעשו איזו פעולה להוציאו מחיל הצנחנים.

טבילת האש הראשונה שלו היתה מיד עם סיום הטירונות כאשר השתתף בפעולת התגמול בכפר סמוע במקום לצאת לחופשה המצופה. לאחר מכן נפצע בהתקלות עם מסתננים בגבול הצפון. באופן זה חיפש אתגרים חדשים ותפקידים קשים וכך התקדם לאט לאט.

במלחמת ששת הימים השתתף בפלוגת המ"כ שנלחמה על מוצב עלי מונטר וכבשה אותו, שם נפלו טובי חבריו. לאחר מכן הועלה לרמת הגולן והשתתף גם שם בקרבות המרים. לשמחת הוריו חזר הביתה אך היה עצוב ומדוכא ממראות המלחמה ומן הזכרונות על חבריו שנפלו. כן ביקר את חבריו הפצועים.

לאחר המלחמה עבר קורס מפקדים (שאינם קצינים) של תול"רים והיה מפקד שני צוותי תול"רים. הוא התכונן לצאת לקורס קצינים. בצאתו לאימונים ובנסוע הג'יפ בשטח הררי ליד זכרון יעקב והוא יושב ליד הנהג - התהפך הג'יפ וכתוצאה ממכת קנה התותח מצא את מותו.

זה היה ביום כ"א באלול תשכ"ז (26.9.1967).

הוא גם לא זכה לשאת לאשה את חברתו לחיים.

הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בקרית שאול.

את שאיפותיו ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים בפקולטה למטראולוגיה לא זכה להגשים.